רשות הרבים היא אזור שאינו משויך ליחיד אלא לרבים, מיועד לצרכי ציבור, או שעוברים בו רבים. התערוכה עוסקת במתח המתמיד שבין הפרטי לציבורי בחיי הקהילה, ומשקפת את המורכבות של שייכות לריבוי מעגלים חברתיים: המשפחה הגרעינית, הכיתה (הקבוצה) והקיבוץ.

​

הגוף החשוף טומן בתוכו את הדי-אנ-איי של נופי ילדות ובגרות בתוך שדות הכלל ונביטת האינדיבידואל. החלל ספוג בזיכרונות וערכים שלאורם התחנכנו וגדלנו. לאורך חיינו, הקיבוץ שנולדנו לתוכו השתנה וכך גם העולם. שאלות של זהות חיות במרחב שבו אנחנו צומחים כפרטים, מרחב שקידש את הכלל, הופרט והשתנה, רחם שבו צמחנו כקבוצה וכפרט. המבט החוצה הופנה פנימה. כשנכנסתי לחלל הנטוש של תאי הכביסה הרגשתי את הדואליות שלתוכה התבגרתי. יצרתי בצילום קומפוזיציות ומבנים חדשים ושאלתי: איפה הגוף הפרטי, האישי והאינטימי שלי, חי ונושם את הקבוצה? האם יש מקום להיות אחר בתוך קבוצה? ואיזה יחיד התעצב בקבוצה שמקדשת את הכלל?